Vayedaber

הלכה: שְׁבוּעוֹת שְׁתַּיִם שֶׁהֵן אַרְבַּע כול'. 12a נִיחָא שֶׁאוֹכַל וְשֶׁלֹּא אוֹכַל. שֶׁאָכַלְתִּי וְשֶׁלֹּא אָכַלְתִּי. מָה נָן קַייָמִין. אִם בְּיָדוּעַ שֶׁאָכַל וְנִשְׁבַּע שֶׁלֹּא אָכַל. שְׁבוּעַת שֶׁקֶר הוּא. וְאִם סָבוּר שֶׁאָכַל וְנִשְׁבַּע שֶׁלֹּא אָכַל. רִבִּי בָּא רַב יְהוּדָה בְשֵׁם רַב. בְּשׁוֹגֵג בְּקָרְבָּנָהּ וּבְמֵזִיד בְּקָרְבָּנָהּ. אֲבָל. סָבוּר הָיִיתִי שֶׁאֵין בָּהּ שְׁבוּעָה. מוּתָּר. אֶלָּא בְמֵזִיד בָּהּ וּבְשׁוֹגֵג בְּקָרְבָּנָהּ. וְלֹא כֵן אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. מֵזִיד בְּחֵלֶב וְשׁוֹגֵג בְּקָרְבָּן מַתְרִין בּוֹ וְלוֹקֶה וּמֵבִיא קָרְבָּן. לֵית יְכִיל. דָּמַר רִבִּי לָא בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר. כָּךְ מֵשִׁיב רִבִּי יִשְׁמָעֵאל לְרִבִּי עֲקִיבָה. מָצִינוּ דָּבָר שֶׁחַייָבִין בִּזְדוֹנוֹ מִשּׁוּם שְׁבוּעַת שֶׁקֶר וּבְהֶעֱלֵימוֹ מִשּׁוֹם בִּיטּוּי. וִיתִיבִינֵיהּ רִבִּי עֲקִיבָה. מָצִינוּ דָבָר שֶׁחַייָבִין בִּזְדוֹנוֹ מִשּׁוּם שְׁבוּעַת שֶׁקֶר וּמֵבִיא קָרְבָּן. אֶלָּא כִי נָן קַיּיָּמִין בְּבָרִיא לוֹ שֶׁאָכַל וְנִשְׁבַּע וְנִמְצָא שֶׁלֹּא אָכַל. לֹא בְאוֹמֵר. אֵין זוֹ שְׁבוּעָה. תַּמָּן בָּאוֹמֵר. אֵין זוֹ שְׁבוּעָה. בְּרַם הָכָא בְּיוֹדֵעַ בָּהּ שֶׁשְּׁבוּעָה הִיא אֶלָּא שֶׁהוּא בְטוֹעֶה מַחְמַת דָּבָר אַחֵר.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

גמ' ניחא שאוכל ושלא אוכל. בשלמא בשבועה להבא משכחת לה שפיר שיהא חייב בה קרבן כדאיירי קרא דכתיב ונעלם ממנו שבשעה שנשבע ידע שנשבע ולאחר זמן נתעלמה ממנו השבוע' אלא בשבועה שלעבר אכלתי ולא אכלתי היכי משכחת לה דבמה אנן קיימין שיהא שוגג ויתחייב קרבן:

ברם הכא ביודע בה ששבועה היא. הוא יודע ששבועת שקר אסורה ויודע ג''כ שזו שבועה היא אלא שטועה הוא מחמת דבר אחר דכסבור שאכל זה ולא אכל אלא זה ואין זה טעות בשבועה אלא הטעות הוא במה שנשבע עליו והוי כהעלם שבועה וחייב:

תמן. ומשני דלא דמי התם באומר אין זו שבועה כלומר שלא ידע כלל משבועת שקר שהיא אסורה או ששכח לגמרי וכסבור היה שכמו שנשבע כן הוא כדאמרי' לעיל שהאנוס בשבועה הוי כמי שאינו יודע משבועת שקר כלל ולא קרינן ביה האדם בשבועה דניחייב עליה קרבן:

לא באומר אין זו שבועה. בתמיה דאכתי קשה כדאקשינן לעיל דהא אנוס בשבועה הוא לפי דעתו והוי כאומר סבור הייתי שאין בו שבועה כלומר אין זו שבועת שקר שהרי לדעתו באמת נשבע ואמר רב יהודה בשם רב לעיל דעל זה לא מתחייב קרבן:

בבריא לו שאכל ונשבע ונמצא שלא אכל. כלומר שבריא לו שאכל איזה דבר ונשבע על זה ונמצא שלא אכל זה הדבר שנשבע עליו אלא דבר אחר הוא שאכל כגון שנשבע שאכל פת חטין ונמצא שפת שעורין אכל:

אלא כן אנן קיימין. ע''כ לא משכחת לה שבועת ביטוי לשעבר דליחייב עליה קרבן אלא בגוונא דלקמיה:

דבר שחייבין בזדונו מלקות. משום הזיד בחלב וקרבן משום שגגת קרבן והא דקאמר הכא משום שבועת שקר לא שייך הכא ולא גרסינן לה. א''נ דה''ק דהשתא מצינו הכא משום שבועת שקר כמו התם בדר' יוחנן ומדלא השיב לו ר''ע הכי ש''מ דלית לן להא דר' יוחנן:

ויתיבינה ר''ע. השתא מסיק להקושיא דאי איתא להא דר' יוחנן א''כ אמאי לא השיב לו ר''ע הא שפיר מצינו כן:

לית יכיל. מסקנת הקושי' היא כדלקמיה דאי אתה יכול לומר כן דע''כ הא דר' יוחנן ליתא דהא אמר ר' לא לקמן בהלכה ה' גבי פלוגתא דר' ישמעאל ור''ע במתני' דר' ישמעאל סבר אינו חייב קרבן אלא על העתיד לבא ולית ליה לר' ישמעאל חיוב קרבן בשבועת ביטוי לשעבר ור''ע מחייב גם בלשעבר:

מזיד בחלב ובשוגג בקרבן. ידע שהוא חלב אבל לא ידע שחייבין עליה חטאת מתרין בו ולוקה. כלומר אם התרו בו ואכל לוקה על המזיד ומביא קרבן דלענין זה שוגג מיקרי דקסבר שגגת קרבן שמה שגגה ותימא דה''נ כן דהזיד בשבועה ושגג בקרבן דלוקה משום שבועת שקר ומביא קרבן על השוגג ששגג ולא ידע שחייבין עליה קרבן:

ולא כן אמר ר' אבהו וכו'. זהו הכל ממאי דס''ד וכלומר וכי לא אמר כן ר' אבהו בשם ר' יוחנן נמי כהאי גוונא:

אלא במזיד בה ובשוגג בקרבנה. אלא הכי הוא דמשכחת לה שהזיד בשבועה גופה כגון שידע שאכל ונשבע שלא אכל ויודע שהשבועה זו לשקר היא ואסורה אבל שגג בקרבנה שלא ידע שחייבין עליה קרבן. ובהכי הוא דמיתוקמא שבועת ביטוי לשעבר שיהא בה חיוב קרבן. ולפי סוגיא דהאי ש''ס וכדמוכח מדלקמן לא קאי אכתי האי אלא למסקנא והכי מיתפרשא. ואי דמוקמית לה במזיד בשבועה ובשוגג בקרבנה:

ונשבע שלא אכל. כלומר וכן כשנשבע שלא אכל כסבור שכן הוא. ולפי הגי' דאיירי ברישא יש לגרוס גם כאן ואם סבור שלא אכל ונשבע שלא אכל א''כ לאו שוגג בשבועה אלא אנוס הוא והאמר ר' בא בר רב יהודה בשם רב דבשוגג בקרבנה ובמזיד בקרבנה הדבר תלוי אם שוגג שלא ידע שחייבין עליה קרבן הוי שוגג ואם ידע שחייבין עליה קרבן הוי מזיד אבל בשבועה גופה אם אמר סבור הייתי שאין בו שבועה לשקר שלא ידע שיש בו איסור משום שבועת שקר מותר לפי שזה לא ידע כלל מאיסור שבועה והוא הדין אם נשבע מחמת ששכח וכסבור שכן הוא כמו שנשבע מותר ואין כאן קרבן דאנוס הוא ולא קרינן ביה האדם בשבועה:

ואם סבור שאכל. ששכח וכסבור הוא שנשבע באמת שאכל:

אם בידוע לו שאכל ונשבע שלא אכל. א''כ שבועת שקר במזיד הוא ואין כאן קרבן דונעלם כתיב:

כך משיב ר' ישמעאל לר''ע מצינו וכו'. כלומר וכי מצינו דבר שיהא חייב מלקות משום זדונו ואפ''ה יהא מתחייב גם בקרבן משום העלם דהא לדידך דמחייבת קרבן בלשעבר וע''כ לא משכחת לה אלא בשהיה מזיד בשבועה ובקרבן הוא ששגג וא''כ נתחייב מלקות משום זדון שבועת שקר וקרבן על העלם ביטוי שלו ששגג ולא ידע בחיוב קרבן ולא מצינו מלקות וקרבן בדבר אחד:

משנה: שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל וְאָכַל וְשָׁתָה אֵינוֹ חַייָב אֶלָּא אֶחָת. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אוֹכַל וְשֶׁלֹּא אֶשְׁתֶּה וְאָכַל וְשָׁתָה חַייָב שְׁתַּיִם׃

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

מתני' שבועה שלא אוכל ואכל ושתה. אע''ג דשתיה בכלל אכילה אינו חייב אלא אחת דהוי לי' כאוכל וחוזר ואוכל בהעלם אחד:

שלא אוכל ושלא אשתה. הוו להו שתי שבועו' ואע''ג דכי אמר אוכל איתסר לי' בשתיה דשתיה בכלל אכילה וכי הדר ואמר תו לא אשתה הוה לן למימר דאין שבועה חלה על שבועה שאני הכא כיון דאמר ברישא לא אוכל והדר אמר לא אשתה גלי דעתיה דהך אכילה דאמר ברישא אכילה גרידתא היא:

וַהֲרֵי הַמְגַדֵּף מֵבִיא קָרְבָּן. חֲבֵרַייָא אָֽמְרֵי בְשֵׁם רֵישׁ לָקִישׁ. כְּשִׁיטָּתוֹ הֵשִׁיבוּהוּ. כְּשִׁיטָּתָךְ שֶׁאַתָּה אוֹמֵר. אֵין הַמְגַדֵּף מַעֲשֶׂה. אֵיכָן מָצִינוּ בִמְדַבֵּר וּמֵבִיא קָרְבָּן שֶׁזֶּה מְדַבֵּר וּמֵבִיא קָרְבָּן. רִבִּי בָּא קַרְתִּיגְנָאָה בָעֵי. מִחְלְפָה שִׁיטַּת רֵישׁ לָקִישׁ. תַּמָּן מָר. לְרִבִּי עֲקִיבָה אֵין הַמְגַדֵּף מַעֲשֶׂה. וְהָכָא מָר. מְגַדֵּף מַעֲשֶׂה כְרִבִּי עֲקִיבָה. רִבִּי לָא בְשֵׁם רֵישׁ לָקִישׁ. תְּרֵין תַּנָיִין אִינּוּן עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי עֲקִיבָה. חַד אָמַר. אֵין הַמְגַדֵּף מַעֲשֶׂה. וְחַד אָמַר. הַמְגַדֵּף מַעֲשֶׂה.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

והרי המגדף. שהוא מדבר ומביא קרבן לר''ע כדאמרינן פ''ק דכריתות דר''ע ס''ל מגדף מביא קרבן וא''כ מאי השיב ר''ע במתני' היכן מצינו במדבר ומביא קרבן:

כשיטתו השיבוהו. כשיטתו של ת''ק דהוא רבנן דפליגי עליה דר''ע בכריתות וס''ל מגדף אינו מביא קרבן שאינו עושה מעשה ולשיטתך היכן מצינו מדבר ומביא קרבן:

תמן אמר. בפ' ד' מיתות סוף הלכה ט' קאמר ר''ל אליבא דר''ע דאין המגדף מעש' והכא אמר דר''ע בשיטתו דת''ק השיבוהו אלמא דר''ע ס''ל דהוי מעשה ומשני דתרי תנאי ואליבא דר''ע:

מָה נָן קַייָמִין. אִם בְּאוֹמֵר. שְׁבוּעָה שֶׁאוֹכַל אֲכִילַת תּוֹרָה. אַף רִבִּי עֲקִיבָה מוֹדֶה. וְאִם בָּאוּמֵר. שְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֶטְעוֹם. אַף רַבָּנִן מוֹדוּ. אֶלָּא כִי נָן קַייָמִין כָּל שֶׁהוּא. 12b כָּל שֶׁהוּא אֲכִילָה. פָּתַר לָהּ כְּרִבִּי עֲקִיבָה דְּאָמַר. כָּל שֶׁהוּא אֲכִילָה. מַה מַפְקָא מִבֵּינֵיהוֹן. שְׁבוּעָה שֶׁאוֹכַל כִּיכָּר זוֹ. וַאֲכָלָהּ חָסֵר כָּל שֶׁהוּא. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי עֲקִיבָה חַייָב. עַל דַעְתִּין דְּרַבָּנִין פָּטוּר. שֶׁלֹּא אוֹכַל כִּיכָּר זֶה. וַאֲכָלָהּ חָסֵר כָּל שֶׁהוּא. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי עֲקִיבָה פָטוּר. עַל דַעְתִּין דְּרַבָּנִין חַייָב. אַף בִּשְׁבוּעַת בִּיטּוּי כֵן. שְׁבוּעָה אִשְׁתִּי נֶהֱנִית לִי אִם אוֹכַל כִּיכָּר זוֹ. וַאֲכָלָהּ חָסֵר כָּל שֶׁהוּא. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי עֲקִיבָה אִשְׁתּוֹ אֲסוּרָה. עַל דַעְתִּין דְּרַבָּנִין אִשְׁתּוֹ מוּתֶּרֶת. שֶׁלֹּא אוֹכַל כִּיכָּר זוֹ. וַאֲכָלָהּ חָסֵר כָּל שֶׁהוּא. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי עֲקִיבָה אִשְׁתּוֹ מוּתֶּרֶת. עַל דַעְתִּין דְּרַבָּנִין אִשְׁתּוֹ אֲסוּרָה. אַף בִּנְכָסִין כֵּן. שְׁבוּעַת נְכָסַיי עָלַי אִם אוֹכַל כִּיכָּר זוֹ. וַאֲכָלָהּ חָסֵר כָּל שֶׁהוּא. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי עֲקִיבָה אֲסוּרִין. עַל דַעְתִּין דְּרַבָּנִין נְכָסִין מוּתָּרִין. שֶׁלֹּא אוֹכַל כִּיכָּר זוֹ. וַאֲכָלָהּ חָסֵר כָּל שֶׁהוּא. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי עֲקִיבָה נְכָסָיו מוּתָּרִין. עַל דַעְתִּין דְּרַבָּנִין אֲסוּרִין.

Pnei Moshe (non traduit)

Pnei Moshe

ע''ד דרבנן פטור. דהאי כל שהוא לאו כלום הוא והוי כמי שאכל כולה. ובשלא אוכל ככר זו איפכא הוי דלר''ע פטור אם הותיר כל שהוא שקיים שבועתו שלא נשבע אלא שלא יאכל כולה ולרבנן חייב:

אף בשבועת ביטוי כן. כלומר אף בכל שנשבע בשבועת ביטוי ותלה באכילה ככר זה הדבר כן כדמפרש ואזיל:

שבועה אשתי נהנית לי אם אוכל ככר זו. כלומר עד אם אוכל ככר זו תהא נהנית לי ואם לא אוכל לא תהא נהנית ואם חסר כל שהוא לר''ע אשתו אסורה דאכתי לא אכלה ולרבנן מותרת דאותו כל שהוא ששייר לאו כלום הוא ואינו מעכב ואם אמר שלא אוכל ככר זו כלומר כל זמן שלא אוכל תהא נהנית לי ואם אוכל לא תהא נהנית לי איפכא הוי דלר''ע כל זמן שחסר כל שהוא לא אכל מיקרי ומותרת ולרבנן אסורה וכן בתול' הנאת נכסיו עליו באכילת ככר זו:

אם אוכל. עד אם אוכל:

חייב. דלא אכלה כולה והאי כל שהוא שהותיר שמה אכילה בעלמא וא''כ לא השלים לאכול כל הככר ולא קיים שבועתו:

מה מפקה מביניהון. כלומר מאי איכא עוד בינייהו באומר שבועה שאוכל ככר זו ואכלה חסר כל שהוא איכא נמי בינייהו:

כל שהוא אכילה. לא שייכא הכא מידי דהא בפלוגתא דר''ע ורבנן מיירי אלא בהלכה דלקמן גרסי' לה דמוקי התם לברייתא בכל שהוא ופריך כל שהוא אכילה בתמיה פתר לה כר''ע דר''ע אמר כל שהוא אכילה ואגב שטפא דלקמן טעו והעתיקו להא הכא:

אלא כי אנן קיימין כל שהוא. כלומר אלא דהכי פליגי אם אכילת כל שהוא בכלל אכילה היא שאומר שבועה שלא אוכל סתם דר''ע ס''ל אכילת כל שהו נמי בכלל:

אף רבנן מודו. דשלא אטעום משמע כל שהוא:

אם באומר. בפירוש שבועה שאוכל כלומר אם אוכל כפי האכילה האמורה בתורה אף ר''ע מודה דאכילה שהוזכרה בתורה בכל מקום בכזית הוי:

מה אנן קיימין. אפלוגתא דר''ע ורבנן דמתני' קאי:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source